מה תרגלו המחבלים בעזה, בעוד צה"ל צופה בהם ונמנע מלהתערב?
בעוד נתניהו וכ"ץ מתפארים במדיניות ביטחונית נחושה, חזרה ישראל למציאות של הכלה מול חמאס וחיזבאללה. כך נופל ביטחון ישראל לתהום שבין דברי הרהב לחוסר התגובה בשטח

בעוד נתניהו וכ"ץ מתפארים במדיניות ביטחונית נחושה, חזרה ישראל למציאות של הכלה מול חמאס וחיזבאללה. כך נופל ביטחון ישראל לתהום שבין דברי הרהב לחוסר התגובה בשטח
מדינת המתנחלים, מדינת החרדים, מדינת תל אביב ועוד. שבטים היו בקרבנו תמיד, אבל פעם לפחות חששו כולם מפני שלטון החוק
עם שלושה שריונים נוספים על השמונה שכבר קיבל, ביטל נתניהו את הפריימריז בליכוד הלכה למעשה. איך התנתק הליכוד מסימן ההיכר המרכזי שלו בעשורים האחרונים?
ככל שמתקרבות הבחירות, השיח הציבורי בישראל מידרדר לשפל חדש: מהסתה מסוכנת נגד גדי איזנקוט ועד לטשטוש עובדות היסוד של מחדל 7 באוקטובר, השנאה והפחד שוב תופסים את מרכז הבמה. זה הולך להיות מלוכלך במיוחד. את מלאכת השיקום של ישראל נדחה לימים אחרים
בעוד חודשיים ישיימו את השירות הסדיר לוחמים שהתגייסו אחרי 7 באוקטובר. כך נרמלנו מלחמה שנמשכת כבר כמעט שלוש שנים ועדיין לא נראית קרובה לסיום
עם פרישתו של אורן נהרי משידור בעקבות מחלת ה-ALS, הגיעה לסיומה תקופה בתקשורת הישראלית. מבט אישי על המראיין שלא פחד ממורכבות, דרש מהמאזינים שלו מחשבה, ולא הפסיק להזכיר לנו שיש עולם שלם מעבר לגבול
נתניהו הרשמי מתנגד להסדר בעזה, אבל כבר פועל כדי לשווק אותו לציבור. טראמפ חושב איך לצייר את המחדל במפרץ כהישג. שותפות גורל עם הבדל אחד ברור: אצל נתניהו מדובר בלהיות או לחדול
על פי הדיווח שנחשף, במסגרת שיחות בין מדינות באזור הציעה מדינה ערבית אחת לחברתה מהלך ציני להפליא: חתמי עכשיו עם ישראל על הסכם שלום, ולאחר מכן צאי למלחמה נגדה. זהות שתי המדינות נאסרה לפרסום, אז זה שולי: הסיפור החשוב באמת איננו מי אמר למי, אלא מה נאמר
כולם מזהים את הבעיה הגדולה שהליכוד נמצא בה: פחות מ-3 חודשים לבחירות, ולמפלגה אין קמפיין, או משהו שדומה לזה. הסוגייה שנחשבת לבטן הרכה של מצביעיו נותרה חסרת מענה. נתניהו, שמחפש בנרות אנשים איכותיים לרשימתו, נותר כעת בודד עם רשימת סירובים שהולכת ומתארכת
דווקא כשנדמה היה שהחיים בעוטף עזה חזרו למסלול של התחדשות ועשייה, באה תזכורת מכאיבה לאמת בדמות חשד לחדירת מחבלים לקיבוץ זיקים. גם אם אי אפשר לתת לתושבים ביטחון מלא, לא מגיע להם לקבל במקומו כזבים
סביר היה לחשוב שברית ההגנה עליה חתמו פקיסטן, טורקיה וסעודיה מכוונת לאיראן - אולם למרבה הצער הברית הזו מרמזת קודם כל על סיכונים לישראל. החמרת המסרים שיוצאים מאנקרה חושפים תמונה מאתגרת עבור ישראל
ברית ההגנה של שלוש המעצמות הסוניות מראות כי ישנה הגלובוס עובר שינוי, ועדיף לכולן להבין זאת כמה שיותר מהר. מדינות המזרח התיכון מבינות, ועל ישראל להפנים, שהעולם בפני עידן חדש של ריבוי בריתות - ולא הסתמכות על מדינה אחת, חזקה ככל שתהיה
הענקת שליטה לאיראן במצר מפוררת את אמנת הים מ-1982, מחלישה את המעצמות ומחזקת מדינות סמוכות חוף - שינוי שגם ישראל, בהיותה מדינת אי, עתידה להיות מושפעת ממנו, ולא לטובה | טור דעה
אירועי המלחמה הטו את הציבור ימינה, אך מפלגות השלטון מתקשות לתרגם זאת למנדטים בסקרים. בין ניסיונות האופוזיציה לאגף מימין, הקרבות הפנימיים בליכוד והחיפוש אחר דמויות חדשות כמו עופר וינטר - עשרות מנדטים מתלבטים מחפשים בית פוליטי חדש
ישראל של אחרי 7 באוקטובר זקוקה לריסטארט אמיתי: לא עוד סידור עבודה לפוליטיקאים, אלא מפלגת ימין ליברלית אחת שתציע סדר חדש של ריבונות, חירות ואחריות
יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, כבר הוכיח כי הוא יודע להוביל לוחמים בקרב. כעת, הוא צריך להוכיח שהוא יודע להוביל מחנה. לשם כך, גולן צריך להבין כי לא כל מחשבה חייבת להפוך לכותרת, ובכדי למשוך את המתלבטים, צריך לדעת לדבר גם אליהם
על הנייר מדובר בברית צבאית נועזת מול איראן, אך בפועל מדובר בעיקר בתמרון הרתעתי ובהזדמנות טורקית לתקוע יתד בים האדום. כיצד התזוזות האזוריות הללו משפיעות על הביטחון של ישראל - ואיך ירושלים צריכה להגיב?
אם רה"מ ממשיך לטעון שלא העירו אותו בזמן ב-7 באוקטובר, כיצד ניתן להסביר את הדיון שכינס ימים ספורים לפני הטבח - בו הזהיר מפני ניסיונות החבלה בשלום הנרקם עם מדינת המפרץ? • למכונת הרעל לא נשארה תחמושת נגד איזנקוט ששכל את אחייניו בעזה - וכעת ילדיו על הכוונת
הבשורה היחידה שנושאים שני השרים-לשעבר, שאיבדו סיכוי להתמודד בליכוד, היא המשך שלטון נתניהו. הערב הם ינסו להסוות את זה מאחורי הרבה דיבורים ריקים מתוכן. הכירו את המפלגה שכולה תרגיל הונאה פוליטי
בעוד וושינגטון מציגה את ההסכם כהישג שיחזיר את היציבות ויבטיח את חופש השיט במצרי הורמוז. בטהרן עשויים לראות בו הזדמנות לשקם את הכלכלה, לחדש את יצוא הנפט, להתחזק צבאית ולהתכונן לעימות הבא
השבוע הזה החל רע עבור ראש הממשלה, ומאז רק הלך והתדרדר. אם אכן מדובר בדמדומי תקופת שלטונו, הרי שהשבוע הראשון של אוגוסט עוד ייזכר ככזה שבו נראו לראשונה סימני הנפילה
האם ההגמוניה הישנה החליפה את פניה - אך לא את כוחה? דמויות כמו איזנקוט ולזימי מעניקות לגיטימציה למבנה הוותיק, בעוד הזהות המזרחית משמשת "חלון ראווה" שאינו משנה את יחסי הכוחות מאחורי הקלעים. השאלה היא אינה מהיכן הגיעו - אלא את מי הם מייצגים כעת
השבוע עליתי על טיסה מפריז לישראל. ליוויתי 34 משפחות ובהן 80 ילדים, משדה התעופה בצרפת והעלייה למטוס ועד הנחיתה בישראל. שם, למעלה, מבינים שאומץ לא תמיד נראה כמו מה שאנחנו רגילים לדמיין. לפעמים אומץ ניבט בהורים שמחזיקים את ילדיהם הקטנים בזרועותיהם
אחרי חודשים בהם ח"כ גוטליב מנהלת נגדו קרב קשה, שר הביטחון ניסה לייצר לעצמו הישג מול מחנה הימין. אלא שפיטורי אבי בלוט, שנחשב יקיר ההתיישבות, הפכה במהירות למלכודת - וכ"ץ נאלץ לסגת. במקביל, נתניהו הפסיד לראשונה בליכוד והלחץ לפני הפריימריז בשמיים
המעשה הפזיז של שר הביטחון מעורר ספק לא רק באשר ליכולתו לקבל החלטות אחראיות, אלא סולל את הדרך ל"טיהור" במקרה של מהפך פוליטי
לישראלים אולי נמאס מאיומי הסרק של טראמפ, אבל הדילמה של נשיא ארה"ב הפעם היא אמיתית והפינה שאליה נדחק היא זאת שבה נמצאת ישראל כמעט מיום הקמתה
ישראל כ"ץ ניסה להדיח בשידור את אלוף פיקוד המרכז ללא סמכות, פגע בביטחון המדינה והפך את צה"ל לזירת לחצים פוליטיים - הרמטכ"ל בלם את המהלך במפגן של עמוד שדרה
הסערה הנוכחית לא מתסכמת רק במחלוקת בין שר הביטחון כ"ץ לאלוף פיקוד המרכז בלוט, השאלה האמיתית עמוקה בהרבה: מי קובע את מדיניות הצבא: הממשלה הנבחרת, או שכבת הפיקוד הבכירה שהתרגלה לראות בעצמה לא רק יועצת מקצועית, אלא שותפה שוות-מעמד בעיצוב המדיניות
משחקי הפריימריז של ישראל כ"ץ עוד יעלו בדם, כי כל דקה שבה האלוף בלוט אינו עוסק במשימתו, עלולה לגבות מחיר דמים. קו ישיר מתוח בין הפיגוע של שר הביטחון למרד בגבעתי
בעוד צה"ל ממשיך לחסל מחבלים ברצועת עזה, בבית הלבן ובמועצת השלום מנסים לקדם את תוכנית טראמפ לפירוז ושיקום הרצועה. אלא שככל שהמהלך המדיני מתקדם, כך מתחדד גם המתח בין זכותה של ישראל לפעול נגד איומים ביטחוניים - לבין הרצון האמריקני לשמור על יציבות התהליך