בעיצומו של השקט היחסי, מתגלה משבר אחר, פנימי ושקט, הפוגע בנפש של בני ובנות הנוער בישראל. בתוך הטראומה ואי הוודאות, צומחים כוחות אדירים, שזקוקים לליווי מדויק ובזמן. האחריות שלנו היא לראות אותם, להגיע אליהם, ולהבטיח שיצמחו לחברה חזקה ובטוחה יותר
בעידן אזורי סוער ובתמיכת מעצמות בציר האיראני, ישראל חייבת להציב משוואה פומבית וברורה: כל ירי על ריכוזי אוכלוסייה ייענה בפגיעה אנושה בתשתיות מדינתיות באיראן ושלוחותיה. רק הרתעה אסטרטגית תקיפה תבלום את שיקום הכוח הטילי ותמנע מלחמות חוזרות
לאחר שטראמפ רמז כי נתניהו ביקש ממנו לנאום על חנינה, ושרה פנתה בעצמה לשרים, ניתן לקבוע: נתניהו יורה לכל הכיוונים. תיק אלף חזק כמו ברזל - ונתניהו מסבך את עצמו היכן שהוא גרוע, בשקרים הקטנים
בדיוק היום לפני שלוש שנים הוטלה על נתניהו מלאכת הרכבת הממשלה. באותו מעמד בבית הנשיא הוא השמיע נבואה מצמררת שלמרבה הצער התגשמה במדויק
הדיון על מינוי מלווה לחקירת הדלפת הסרטון חשף כיצד טיעון של ניגוד עניינים עלול להפוך לאמצעי פוליטי לעקיפת מערכת האכיפה. בין שאלות חריפות מהשופטים לחשש גובר מפוליטיזציה של הפרקליטות - בג"ץ נדרש להגן שוב על גבולות הכוח בין הממשלה לבין שלטון החוק
מערכת היחסים הקרובה בין בנימין נתניהו לרון דרמר החלה הרבה לפני מינויו לשר - וסביר להניח שהיא לא תסתיים עם התפטרותו. למעשה, אולי נוכל אף לנבא את מהלכיו העתידיים של נתניהו, אם רק נשאיר את העיניים על איש סודו
הכהניזם הוא הבושה הכי גדולה שלנו, יהודים אזרחי ישראל. תנועת "כך" הוכרזה כארגון טרור, אבל ממשיכי דרכו של כהנא פורחים ליד שולחן הממשלה. כ"ך נורמלה הגזענות בישראל
בפרשת הרוגלות בתקופת ממשלת השינוי, דרש נתניהו שקיפות וצדק. כעת, הוא בולם כל ניסיון לבדוק את אחריותו באסון הגדול ביותר שידעה המדינה. רה"מ יעשה הכל כדי לטרפד וועדת חקירה, רק כי הוא יודע היטב מה ייזכר ממנו במידה והיא תקום
בעידן שבו מילים נזרקות לאוויר בקלות חסרת תקדים, אף שהן נאמרות לעיתים מתוך סערת רגשות כנה, עלינו להבין כי למילים יש כוח. דווקא עכשיו, כשהמדינה כולה מנסה להתאושש משחיקה נפשית מתמשכת במרחב האישי והלאומי, זה זמן לבחור במילים שבונות ולהגביר עירנות כלפי סובבינו
בעיצומה של מלחמה וקיטוב ציבורי, ממשלת נתניהו מחליטה לעצב מחדש את יחסי הכוח עם התקשורת - ולפתוח "חזית תשיעית". אחרי שנים של עימותים וניסיונות לעקוף את העיתונות הממוסדת, מגיע השלב הבא - רפורמות שמאיימות על חופש הביטוי ועל עצם קיומה של עיתונות חופשית בישראל
בנאומו ההיסטורי בעצרת האו"ם, קרע אבי חיים הרצוג את דפי ההחלטה המבישה וחשף את מנגנון השקר שבבסיסה - ניסיון לפגוע בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. גם כיום, לנוכח גלי האנטישמיות, עלינו להמשיך להגן על המדינה ולבנותה על יסודות חירות, צדק ושלום | טור מיוחד
מעשיה לכאורה של הפצ"רית תומר-ירושלמי חושפים שחיתות מסוכנת בלב מערכת אכיפת החוק, המחייבת חקירה יסודית וניקוי אורוות. אך לצד הגינוי - חובה להישמר מהשימוש הציני בפרשה לקידום מהלכים פוליטיים נגד מערכת המשפט עצמה
מה שמתחיל בניו יורק עם בחירתו של ראש עיר אנטישמי, ממשיך בירושלים עם פוליטיקאים שמנצלים תלות ועוני לשימור כוחם. מממדאני ועד גפני - אותו דפוס של קיצוניות, בורות וניצול. אם הציבור החילוני לא יתעורר וילך להצביע, ישראל תמצא עצמה ב־2050 כמדינה דתייה ולא ציונית
למרות ההחלטה לפעול נחרצות כדי למנוע התעצמות של חמאס וחיזבאללה וליצור מרחב אבטחה, נכון לתת צ'אנס לתהליכים החיוביים שמתחילים. בשלב זה יש להימנע מחידוש לחימה עצימה ולתמוך בפירוק נשק באמצעות כוח בינ"ל. גם אם הסיכוי להצלחה קטן, אסור לנו להיות אלה שמקלקלים אותו
בין הקריאות למחיית עמלק לכתובות הקיר בעזה - המלחמה האחרונה הפכה לעימות תיאולוגי שבו ישראל גילתה את עצמה כמדינה דתית. כעת, השאלה הגורלית היא מי ינהיג את העתיד: הרב או הריבון?
העובדות והשכל הישר לא מנבאים טוב ביחס לדרך בה זה ייגמר מבחינת בהרב מיארה. במקביל, מועצת חכמי התורה נעמדה מאחורי דרעי, והמנהיגים הרוחניים של דגל התורה אישרו את הטיוטה של ביסמוט - וזו הנקודה הכי קרובה לאישור חוק הגיוס אליה הגיעה הממשלה עד כה
המהלך של לוין נועד לייצר מניעות פיקטיבית כדי לסרס את היועצת והפרקליטות. זה הצליח לו. אבל אם בג"ץ יאשר מינוי תובע לתיק ספציפי על ידי פוליטיקאי, קשה לדמיין מה עוד הוא מסוגל לאשר
מה יותר מביש: כשכלום חברי קואליציה טרחו להגיע לישיבה הממלכתית בכנסת לציון 30 שנה לרצח רבין, או שבחוגי מכונת הרעל כבר מתייחסים לאירוע הטרגי הזה כאל יום חג? גם הספיקו לרקוד על הפצ"רית עד שהתברר שחיה
אם אתם מכירים איש ימין, דתי/מסורתי, מזרחי, מהפריפריה, שבעד התיישבות, רצוי עם עבר צבאי או ערימות של ימי מילואים, ומעל הכל הצביע ליכוד או תמך בעבר בבנימין נתניהו? צלצלו מהר או למלהקים של האח הגדול - או לנפתלי בנט
נתניהו הימר שיצליח להתל בחרדים מספיק בכדי לקיים את הבחירות במועדן. אחרי שכשל, הוא ינסה להעביר מהר ככל האפשר את חוק ההשתמטות, כדי שיישאר לו מספיק זמן להנדס את תודעת הציבור ולהחזיר את הליכודניקים הביתה
ניצחון מועמד אנטי-ישראלי בעיר עם הקהילה היהודית הגדולה בעולם משקף שינוי עומק בחברה האמריקאית וביחסי הציבור הדמוקרטי עם ישראל. על ישראל להיערך לאתגר החדש ולבנות מחדש את מעמדה בדעת הקהל בארצות הברית
בקואליציה חלמו שהסתבכות הפצ"רית תהיה ההזדמנות הגדולה להיפטר מהיועצת המשפטית לממשלה, אבל גם הפעם היא חומקת - ישרה כסרגל, לא מתכופפת בפני אף אחד. הם רצו להכתים, להדיח, להחליש את מערכת המשפט - אלא שהכול קרס
פעם הייתה הממלכתיות סמל לאחדות ולבניין המדינה. היום היא נחשבת למילת גנאי. ההימנעות ממנה, כפי שנחשפה בהיעדרות מהאזכרה הממלכתית לרבין, מסמלת את השבר העמוק באמונה במדינה ובמוסדותיה - שבר המאיים לפרק את מה שעוד נותר מהחברה הישראלית
הבחירה של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק היא לא רק ניצחון פוליטי מקומי. היא סמל למהפך תרבותי עמוק שמאיים על הזהות היהודית והציונית. התשובה? מהפכת עלייה שתחזיר את ישראל למרכז
ישראלים רבים קמו הבוקר בתחושה של עלבון נוכח "בגידת" תושבי ניו יורק במדינת ישראל. האם זוהרן ממדאני הוא הביטוי הקיצוני ביותר לרוח התקופה או רק הסנונית הראשונה שמבשרת עידן אנטי ישראלי בעוצמות שטרם הכרנו?
למרות שירגישו את השינוי באוויר לאחר בחירתו של המועמד האנטי-ציוני, יהודי ניו יורק לא צפויים למהר לעזוב. אך הזכייה של ממדאני אינה רק אירוע פוליטי, אלא נקודת מפנה סוציולוגית: סימן לשינוי עמוק בזהות ובביטחון של הקהילה היהודית באמריקה
על אף המעורבות האמריקנית העמוקה בזירה הביטחונית והמדינית, מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב מבוססת על אינטרסים הדדיים ולא על יחסי תלות חד-צדדיים. מתווה טראמפ ותוכנית 20 הנקודות ממחישים כי ישראל אינה "וסל" - אלא שותפה משמעותית בעיצוב הסדר האזורי החדש
אם נעלמת מוטב שיקראו לך יפעת תומר ירושלמי ולא היימנט קסאו. אם נלכדת בידי חמאס, מוטב שיקראו לך גלעד שליט ולא אברה מנגיסטו ואם מתנהל נגדך משפט פלילי, מוטב שיקראו לך נתניהו ולא בוזגלו
בעוד נשיא ארה"ב מצהיר כי המלחמה בעזה הסתיימה והפסקת האש יציבה נתניהו מדגיש שהמלחמה לא הסתיימה, ודוחה הקמת ועדת חקירה עד לאחר סיומה. הסתירה הזו אינה רק סמנטית: היא חושפת פער עמוק בין אינטרס אמריקני להציג "שלום היסטורי" לבין המציאות שישראל מתמודדת עמה בשטח
בישראל של השנים האחרונות נדמה שסגירה הפכה לסמל של החלטיות ושליטה, אך לא תמיד מתוך מחשבה עמוקה. סגירת גלי צה"ל, כמו צעדים אחרים, מבטאת מגמה מסוכנת של בריחה ממורכבות ומדו־שיח, ופוגעת בתרבות, בחברה ובאמון הציבור
