סקר בינלאומי של הליגה נגד השמצה והאיחוד העולמי של סטודנטים יהודים מגלה מציאות קשה: 78% מהסטודנטים היהודים מסתירים את זהותם הדתית ו-81% את זהותם הציונית, אחד מכל 5 מכיר קורבן לתקיפה פיזית בקמפוס, ומעל שליש נתקלו באיומים ישירים. "הסקר חושף מציאות מחרידה"
האם גולן גנבה בשיטתיות את תקציב משרדה? זה עוד יתברר בחדרי החקירות ויוכרע באולם בית המשפט. בינתיים מה שצריך להדאיג הוא לא החשדות המיוחסים לשרה, אלא החשד שעבריינים משתלטים על מפלגת השלטון
המטרות הביטחוניות המקוריות נזנחו, המלחמה היא כלי הישרדותי לנתניהו והמטרה היא להפוך את חיי 2 מיליון העזתים לבלתי אנושיים ולעודד הגירה, תוך סיכון החטופים. במקביל, ישראל שולחת את ראש המוסד לחפש מדינות שיקלטו פליטים. כל ניסיון כזה נכשל בעבר וצפוי להיכשל שוב
ראש הממשלה חולה קרדיטים. תנו לו מבצע מוצלח והוא יסתער עליו בלי לראות בעיניים. ההצלחות הן שלו, והכישלונות - שיהיו של הצבא, שאת הבשורות הרעות ידווחו אחרים. בזירה הפוליטית המוטו ברור ואינו ניתן לערעור - הוא תמיד צודק. לא משנה מה יגיד ומה יחליט, העיקר השלטון
חמש שנים אחרי החתימה ההיסטורית, מתברר שהאינטרסים של איחוד האמירויות שונים בהרבה מן התפיסה הישראלית. מהסוגיה הפלסטינית ועד המשקל של קשרים אישיים - ההסכמים חשפו מציאות מורכבת בהרבה מזו שדמיינו. המשבר הנוכחי הוא גם תזכורת, וגם הזדמנות לחשיבה חדשה
השלכותיה הקשות של התקיפה בקטאר לא היו שונות בהרבה גם לו היו מחוסלים ראשי חמאס: הפסקת המשא ומתן שעלולה להיות גזר דין מוות לחטופים ודרדור ישראל לשפל מדיני חסר תקדים
יריב לוין הפך לשר עם אחריות על חמישה משרדים. הפלת התיק הזו אינה רק עומס בלתי אפשרי, אלא גם פוגעת באפקטיביות הניהולית ובאמון הציבור. במקום לגבש מדיניות, לקדם רפורמות ולפקח על יישום החלטות, משרדי ממשלה שלמים נותרים ללא הנהגה אמיתית, והאזרח הוא שנפגע ישירות
בזמן ששוטר מג"ב והמאבטח שלה דחפו בפראות את צלם וואלה רובי קסטרו בן ה־70 עד לאובדן הכרה, השרה לא עצרה לבחון מה מצבו ואף לא ביקשה להגיש לו עזרה. גם לאחר שנודע לה על המקרה, היא לא יצאה לשאול לשלומו. אנושיות בסיסית? לא כשצריך לדפוק כניסה לערב ההרמות של הליכוד
התמונה של הקולגה רובי קסטרו שרוע על הכביש, מעלה תהיות לא רק על התנהגות השוטרים, אלא גם על האוטומציה המטומטמת של השיח הציבורי
ברגע קריטי של המלחמה הפך נתניהו ממנהיג חששן לטייס מטוס קמיקזה שכולנו על סיפונו, כשהוא נוטל אחריות על התקיפה בדוחא. כעת נותר לראות אם האחריות תהפוך לכישלון, כיצד יתמודדו יועציו עם טיעון קטאר, לצד רצח צ'רלי קירק והצורך של האופוזיציה בקוד פעולה חדש
אלו לא הדעות המשיחיות או חוסר הניסיון המודיעיני, שעשויים לפסול את המינוי של זיני, אלא נכונותו לקחת חלק במזימה שהיועצת קבעה שאינה חוקית. בפני המינוי ניצבות שלוש משוכות, והקריטית שבהן תלויה בהרכב השופטים שייקבע לדיון
הרצח של צ'רלי קירק אתמול, רק מצביע שוב על גודל הקיטוב בחברה האמריקאית, ודומה שהשנים שעברו מאז פיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדות אמריקה - לא עשו עימה חסד. החברה האמריקאית הפכה אלימה יותר, חסרת מנוח והרבה יותר פרנואידית וקונספירטיבית
החברה הישראלית, שנולדה עם רעיונות של ערבות הדדית ותרבות עברית מתחדשת הידרדרה לחיקוי גס של עצמה, שבה אלימות היא כוח. הפכנו לחברה גסה הנשלטת בידי צבאיות, חרדות ופוליטיקה של פחד. אפשר עוד לבלום את ההתבהמות אם נחזיר למרכז את השפה המכבדת, החמלה והצדק החברתי
יממה לפני ציון 24 שנים ל-11 בספטמבר אירע הרצח שמטלטל כל כך את ארה"ב וצפוי להעמיק עוד יותר את הקיטוב והשנאה בין שני המחנות הפוליטיים היריבים. גם בישראל יש מי שמנסה לרכוב על האירוע ובראשם יאיר נתניהו. המטרה היא אחת: לפלג עוד יותר ולהסית נגד המחנה השני
כשמוצרט בכה: ההחלטה השערורייתית של פסטיבל מוזיקה חשוב לבטל הופעה של תזמורת גרמנית רק בגלל שהמנצח הוא ישראלי, מלמדת משהו על גלגולה של האנטי-ישראליות כאנטישמיות
התקיפה בדוחא מעלה שאלות לגבי המודיעין, אפשרות של התרעה מוקדמת ותפקידה של ארה"ב במהלך. ההשלכות על המלחמה בעזה מורכבות, אך לא משנות את ההיגיון בצורך לחסל מחבלים בכל הזדמנות. ההיסטוריה מלמדת כי עצם הניסיון לחסל מנהיגי חמאס משנה את חישוביהם ועשוי להאיץ הסכם
התפרקות הממשלה בצרפת חשפה את חולשתו של מקרון - נשיא ללא יציבות וללא תמיכה רחבה. יוזמת ההכרה במדינה פלסטינית מוצגת כצעד מדיני אמיץ, אך בפועל נתפסת כמהלך סמלי של מנהיג שמאבד אחיזה בבית ומתאמץ להצטייר כמדינאי גדול דווקא בשעת חולשה
נתניהו אמר כי אפשר לסיים את המלחמה אם חמאס יקבל את הצעת הנשיא טראמפ - הצעה שבמערכת המדינית מעריכים כי נהגתה בין ראש הממשלה לשר דרמר. בישראל רוצים לראות בתקיפה בקטאר כזעזוע חיובי למשא ומתן לעסקת חטופים. בתוך כך, היכולת של קטאר לתווך במשא ומתן נפגעה אנושות
לקיחת האחריות של נתניהו על פעולה שהיה בטוח שהצליחה לעומת ההתנערות של הנשיא האמריקני ממנה, עת התעוררו ספקות ראשונים - מלמדת משהו על שני מנהיגים שעבורם האינטרס האישי הוא גם הלאומי
בעוד הפיגוע בירושלים ממחיש את המציאות הסטטיסטית הכואבת של הטרור, התקרית בג'באליה חושפת בעיות טקטיות עמוקות וגם מגבלות אסטרטגיות. כיבוש העיר עזה לא יביא לכניעת חמאס ויגבה מחיר כבד. רק שינוי מדיני־אזורי יוכל למנוע מישראל להמשיך לשלם את "דמי הכניסה" שוב ושוב
בניגוד להאשמות הלא מבוססות של הח"כית לשעבר, פורום קהלת אינו הסיבה למחסור בחלב, שקיים כבר שנים ארוכות, במיוחד סביב חגי תשרי. הבעיה האמיתית היא עשרות שנות תכנון כושל שמייקר את המזון ופוגע בצרכנים. הפתרון האמיתי טמון בפתיחת השוק לתחרות אמיתית שתוביל להוזלות
עוד טרם התברר מספר הנרצחים בפיגוע בירושלים וכבר התבשר עם ישראל על מספר הפיגועים שהצליחו כוחות הביטחון לסכל. הבעיה היא שבסוף זוכרים רק את אלה שלא נמנעו. תשאלו את נבחרת ישראל איך הצלחה יחסית עלולה להפוך לכישלון מוחלט
הסחף נגד ישראל בדעת הקהל הפך ממטרד לצרה צרורה. בקצב הזה הוא יהפוך גם לאיום קיומי. מה אפשר לעשות ואיך דווקא מי שגרם נזק אדיר לתדמית שלנו, החזיק בפתרון טוב יותר
בנט היה ראש ממשלה, השמיים לא נפלו, אנשים שזוכרים רק את נתניהו כרה"מ ולא האמינו שישראל יכולה להתקיים בלעדיו, ראו פתאום שישראל מתנהלת יפה, ואפילו יותר מזה. השמש זרחה בבוקר, שקעה בערב - הכל התנהל כשורה
הרפורמה בחקלאות שנוסחה על ידי פורום קהלת נועדה להוריד מחירים בטווח הקצר באמצעות פתיחת השוק ליבוא ופירוק מנגנוני התכנון, אך מתעלמת מהצורך בוודאות ותכנון ארוך טווח בענפים כמו החלב. התוצאה - מחסור מתמשך במדפים, פגיעה בביטחון התזונתי וסיכון לעליות מחירים
היעלמות דור הניצולים, גידול באנטישמיות ועיוות הזיכרון ההיסטורי מציבים אתגר מורכב בפני הוראת השואה. שילוב של חדשנות טכנולוגית, שיתופי פעולה בינלאומיים וחשיבה יצירתית נדרש כדי להבטיח שהשואה תישאר רלוונטית ומשמעותית עבור הדורות הבאים
הפצצות של מגדלים מצטלמות היטב, אבל בשטח נערכים לעוד "הכנות". האם מתבשל משהו מאחורי הקלעים או שמוטב לא לפתח ציפיות?
למרות המחירים הצבאיים, הכלכליים והמדיניים הכבדים, כיבוש העיר עשוי לייצר לחץ על הנהגת חמאס - אך רק אם רוב תושביה יפונו דרומה, מהלך שנראה כיום כמעט בלתי אפשרי. האם ראש הממשלה מזהה את המציאות כהלכה? עד כה נראה שהתשובה היא שלילית
אוי לטייס שעינו אדומה מן הדם, לעיתונאי המחריש, למדינאי החותם גזרי מוות. כולם שותפים לחילול צלם האדם
