הודעתו של נשיא צרפת כי מדינתו תכיר רשמית במדינה פלסטינית, מחוללת גלים עמוקים בזירה הבינלאומית. מקרון, שמאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023 נע בין ביקורת לתמיכה בישראל, מוצא את עצמו בנקודת הכרעה טעונה, רגשית ופוליטית כאחד | אנה ברסקי, מעריב
הממשלה דחתה את הדחת היועמ"שית לבקשת השרים החרדים "כדי לא להרבות מחלוקות בעם ישראל בתשעת הימים", עת שהדיחו את אדלשטיין כדי להכשיר את ההשתמטות. אפרים קישון לא היה יכול לכתוב את השבוע הזה טוב יותר
הוא נושא דגל, חולם על גשרים, כותב פוסטים חכמים - אבל לא נוגע בכיבוש, לא רואה את הפלסטיני שמולו, ולא מוכן לוותר על אזור הנוחות. מונולוג זועם לליברל הישראלי
בעקבות החלטת בג"ץ והנחיית היועצת המשפטית לממשלה, הופסק תקצוב מוסדות הלימוד לנוער חרדי שאינו לומד. מדובר בצעד דרמטי שמערער את ההסדר הוותיק ומציב הזדמנות לחשיבה מחודשת על שילוב צעירים חרדים בשירות ובחברה הישראלית
הזדמנות לבלום את הגרעין האיראני הוחמצה ב-2004, ומאז טהראן רק מרחיבה את הארסנל. לאחר "מלחמת איראן הראשונה" זיהתה הרפובליקה את פגיעות ישראל בטילי קרקע-קרקע ובמתקני תשתית. כדי למנוע סבב נוסף ישראל חייבת לשדרג במהירות את ההגנה ולהפתיע בהתקפה
אתמול התבשרנו על הקמת ועדת חקירה: לא על אירועי 7 באוקטובר אלא על פייק ניוז שהופץ בסביבת ראש הממשלה. השיטה: קודם כל ממציאים "ממצאים", אחר כך מדליפים - ואז דורשים חקירה. מכונת הרעל בפעולה
בסוף, הכל אצל נתניהו זה חישובים פוליטיים. את זעקת המילואימניקים מול העוול של חוק ההשתמטות ישכחו, אבל החרדים יזכרו לנצח איך "עשה הכל" כדי שיקבלו את החוק שהם רוצים. אז למה בעצם הוא "התהפך" והחליט לתמוך בביסמוט במקום במילביצקי להחלפת אדלשטיין? כל הפרטים
פרישת שרים, סגני שרים וראשי ועדות מהמפלגות החרדיות יוצרת "דרמה ציבורית", אך לא מהוות איום ממשי על שלטון נתניהו. הקואליציה נשארת יציבה, התסריט מוכר מראש, והציבור שוב משלם את מחיר התיאטרון הפוליטי
לאחר עשורים שבהם ארצות הברית שימשה עוגן לעקרונות הדמוקרטיים, חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן מסמנת תפנית דרמטית. המדיניות האמריקאית תחת הנהגתו מתאפיינת בתמיכה בשליטים סמכותניים, ערעור שלטון החוק במדינות ידידות, והתנערות מהגנה על ערכים ליברליים ברחבי העולם
אתמול התקיים בכנסת כנס תחת הכותרת: "הריביירה בעזה - מחזון למציאות". זו הייתה יכולה להיות אתנחתה קומית מענייני השעה, עד שנזכרים שמדובר במי שקובעים את מדיניות הממשלה
פסק הדין המחייב את הרבנות לאפשר לנשים להיבחן בבחינות הלכה מסמן פריצת דרך במאבק להכרה בלימוד תורה נשי. אך מאבק זה חושף לא רק אפליה מגדרית ממוסדת, אלא גם ניתוק עמוק בין מוסד הרבנות הראשית לבין הציבור שאמור לראות בו בית
בסוף מדובר בתסריט של סרט הוליוודי: הטרוריסט המתועב שעובר מהפך באמצע החיים, מתנתק מעטיני הטרור ומשחרר את ארצו מידה של הדיקטטורה. המערב מתמסר לסיפורים האלה, וישראל שתוקפת את משטרו נתפסת כמי שמחבלת בפנטזיה. ושום מילה על אונס ורצח שמתבצעים במשמרת שלו
התקפות החות'ים בתימן הן לא רק מעשי איבה מבודדים, אלא ניסוי איראני לבדיקת המדיניות האמריקנית במזרח התיכון. ההצלחה הצבאית של ארה"ב ביוני עשויה לשנות את כללי המשחק, אך ההחלטות בוושינגטון הן שיקבעו אם איום החות'ים יתפוגג או יתעצם
ביום בו חבר כנסת מותקף באלימות פיזית מול עיני המשטרה - הדמוקרטיה לא עומדת במבחן, היא נכשלת בו. השתיקה הציבורית מול רדיפת אזרחים ערבים היא קריאת הסכמה לדיכוי, וחופש הביטוי כולו נמצא תחת מתקפה מסוכנת
נכנסנו למלחמה עם מטרה אחת ברורה - להחזיר את כולם. דווקא ברגע שבו היינו עם אחד, נוצר הקרע. הפוליטיקה זיהמה את הדבר שהיה הכי נקי, והפכה תקווה לאומית לקרב התשה. איך הפכה המשימה הכי מאחדת לדבר מפלג? עכשיו, כשיש הזדמנות אמיתית, חייבים לעצור את הרעש ולהתאחד
סופה של שותפות אינטרסים חסרת ערכים פותח פתח לברית אזרחית חדשה - שוויונית, דמוקרטית ומאחדת - שתוכל לשמש בסיס לקואליציה יציבה ותחושת שייכות לאומית אמיתית
סירובה של היועצת להתייצב לשימוע מול ועדת השרים עלול לפגוע במעמדה המשפטי והמוסדי, גם אם יתגלו פגמים בהליך הפיטורין. התנהלות זו נתפסת ככשל מקצועי וציבורי, שעשוי להשליך על בחינת בג"ץ בעתיד
ישראל הגיבה לטבח בדרוזים במהלכים צבאיים ממוקדים. כעת היא נדרשת למהלך משולב: שמירה על ביטחון הגבול, הגנה על בני הברית הדרוזים, ורתימת הזירה האזורית להסדרה מדינית. זה הזמן להציב תנאים לדמשק, לבסס הרתעה, ולגבש חזית בינ"ל שתמנע קריסה סורית והתבססות איראנית
חמאס, עזה, חטופים? הכל רק תפאורה, והמדינה היא במה לתחבולות של אדם אחד. הפסקות אש, חוקים, חטופים ומלחמות - כולם רק אמצעים להארכת כהונה. הוא בקמפיין הישרדות, התקציבים ממשיכים לזרום, האיומים מתוזמנים לפי מושב הכנסת, ואנחנו? שנמשיך להישרף בשקט
התגובה של העולם למה שמתחולל בסוריה היא דוגמה לחוסר ההבנה המוחלט של המערב בענייני המזרח התיכון, אבל בינתיים הקואליציה מזדעזעת - ולא מהסיבות הנכונות. לאזרחי ישראל יש את כל הסיבות לחשש
מאמץ עיתונאי רחב היקף מנסה בכל כוחו להחליש ולשכנע אותנו להרים ידיים ולהיכנע לחמאס. מסוכן לתת לזה להצליח. להחלטה להציב את סוגיית החטופים כמטרה העליונה של המלחמה יש מחירים כבדים שחייבים לדבר עליהם. גורם פיקודי המשרת ברצועה משתף את חברי הקבינט בתחושותיו
וזאת ההבנה אצלנו על עומק הרצון של אויבינו להשמידנו, וגם ההבנה בקרב מדינות רבות כי תוכנית הגרעין האיראנית היא סכנה ממשית לעצם קיומן
מאחורי הסיסמאות על "מות קדושים", מסתתרת מערכת רגשית ופוליטית המקדשת את המוות: הפיכת כל נופל לגיבור אפילו שלא רצה למות או התנגד למלחמה, כהות מוסרית כלפי חיי הפלסטינים, ושימוש ציני בזיכרון ההיסטורי. כך נראית מציאות שבה לא נותר מקום לשאלות, רק להלוויות
מאז קמה ממשלת האבדון, נתניהו נסחט משני כיוונים מנוגדים. הספינה הקואליציונית שוקעת, אך העכברים שמתחילים להתרוצץ עדיין נשארים על הסיפון. מי מזיק יותר לביטחון המדינה - איימן עודה או ראש הממשלה?
ישראל הציעה תוכנית לכאורה הומניטרית הנקראת "העיר ההומניטרית", אבל קשה לחשוב על איוולת גדולה יותר מתוכנית זו. החלופה הרצויה היא "תוכנית האלופים". למרות שהמהלך לא ננקט מוקדם יותר - מוטב מאוחר מלעולם לא
מאחורי הצחוקים על באגס באני מסתתר שיתוף פעולה מסוכן בין מנהיגים ששלטון החוק כבר לא מעניין אותם. החלחלה שעורר הביקור המדהים של האקבי במשפט נתניהו היא לאו דווקא בגלל שאלת עתיד ההליך הפלילי נגד נתניהו בטווח הנראה לעין, אלא מחוסר העכבות של שני הממשלים הללו
צעירים מהמילואים, שכנים שלי, אנשים טובים שלא יכלו לעמוד מנגד מול הזוועות שארגן מי שלוחץ יד לטראמפ ומורה על טיהור אתני לכל מי שאינו סוני. ב' מחורפיש, אחד מהם - נכה צה"ל ומלח הארץ, חצה את הגבול, לקח נשק והצטרף להגנה: "שום דבר לא יעצור אותי, גם במחיר חיי"
התוכנית להקים עיר הומניטרית בדרום עזה מזכירה יוזמות דומות מהעבר. לפני שמדברים על מחנות ריכוז ומשווים לשואה, מספיק להיזכר בהיסטוריה של איטליה הפשיסטית בלוב, ולראות כיצד מחנות ריכוז "הומניטריים" הפכו לכלי דיכוי, ולכתם היסטורי שלא נמחה
מה תכלול העאלק פרישה? לא יצביעו אי אמון בממשלה, המנכ"לים נשארים במשרדים, ראשי הועדות מטעם ש"ס, נשארים ראשי ועדות. והדובדבן שבקצפת: דרעי ימשיך להגיע לישיבות ביטחוניות מצומצמות בהזמנת נתניהו
רק לפני כמה ימים עוד בדקנו כמה עולה לילה במלון בדמשק והנה השלום שלנו היה לחלום הבלהות של הדרוזים. מה אפשר ללמוד מכך על מנהיג סוריה ומידת ההבנה בוושינגטון - והאם עברו מזוודות הכסף מעזה לדמשק?
